היום לפני שבוע וחצי מלאו שנתיים לפטירתה של סבתי האהובה. כל יום שאני באה לעבודה בשביל אבנים על הדשא ונכנסת לבית הפרטי - שם נמצא הסטודיו, אני זוכרת איך באתי אליה אחרי בית הספר ואיך בשבילי היה השביל הזה כמו דרך האבנים הצהובות של הקוסם מארץ עוץ. בזמן השבעה מצאתי את שני האיורים שאותן ציירתי בזמן שעוד היתה בחיים - מתוך געגועים לאיך שהיינו פעם.
אפרת זה מקסים ! אני כל כך נהנית !
השבמחקמחכה להמשך...
חן :)