היום שבו הכל התעקם

מצורף מקרא למטה.

1.התעוררתי מהשעון המעורר של ארנון בשש בבוקר.

החלטתי לקום מוקדם ולהספיק המון.

2. נרדמתי עד שמונה.

3.קמתי וראיתי שנגמרו לי הויטמינים, לא רציתי להיות עצבנית אז הלכתי לסופר פארם.

4. ראיתי שהעלו את המחירים של השמפואים שעיצבתי וניסיתי לחשב כמה יעלה לי להוסיף אותם לתיק עבודות.

5.לא היו הויטמינים שרציתי.

6. חיכיתי שתבוא הרוקחת לעזור לי למצוא.

7. כשבאה סוף סוף הרוקחת קיבלנו צעקות מאשה שעמדה בתור ואמרה שאין זמן ל"שיחות פרטיות"

8. לא נמצאו הויטמינים המבוקשים

9. חיכיתי בתור אחרי אדם שהסתבר שלא עמד כלל בתור.

10. עזבתי הכל ורצתי לתחנת האוטובוס.

11. חיכיתי בתחנה הלא נכונה.

12. הלכתי לתחנה הנכונה.

13. איחרתי לעבודה.היום עבר בצורה נחמדה. ארנון אמר שהוא מנגן הערב בחווה האורגנית ושאולי אבוא לראות את המקום. קבעתי עם אחי שאגיע לסמינר הקיבוצים ואקח משם את האוטו.

14. הגעתי, אחי לא היה. מסתבר שחזר הביתה כי חשב שיש לי מפתח לאוטו.

ארנון צלצל ואמר שאין טעם שאטרח להגיע כי הם תכב מתחפפים משם.

15. חיכיתי לקו חמש כדי לחזור הביתה.

16. אכלתי מרק ראמן עם אטריות ופנטזתי שאני אבודה בטוקיו.