יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

חדר משלה A Room of One's Own

וירג'יניה וולף כתבה "כל אישה צריכה חדר משלה, מרחב אישי לפעילות יצירתית" 
בבית שאליו עברנו, הקציתי לי את פינת האוכל הצמודה למטבח על מנת ליצור שם את הסטודיו שלי. עם כל חומרי הציור, הקופסאות שאני אוהבת ודברים שמשמחים אותי ונותנים לי השראה.




כנראה שהאהבה לבובות ולדמויות רק מתחזקת עם הגיל (או שאולי זה כך אצל מאיירים? )הבובה בתמונה למעלה היא בובה שהיתה תלויה תמיד על הקיר במטבח בבית סבתי וליוותה אותי בכל ארוחות הצהריים של ילדותי כשהייתי מגיעה אחרי הגן לאכול צהריים עם סבא וסבתא, צופה בנו אוכלים קציצות עם תפוחי אדמה, או פלפל ממולא טעים בצבעים אדום, צהוב, ירוק.
ואלו הם כמובן הסקצ'בוקים, מכל מיני סוגים ומינים, גדלים וצבעים.


את לוח ההשראה תליתי ליד החלון שאותו מכסה הוילון שאני כל כך אוהבת!
(זה לא וינטג'! זה וילון בן 40 שנה :) היות וצילמתי בערב לא יכולתי להראות את החצר הנחמדה שנשקפת מהחלון. כמובן שהקירבה למטבח ולמקרר, (שגם הפך ללוח השראה) איננה מזיקה
מזון טעים לגוף ולנפש :))))


וכך התמלא החלל בזכרונות, תמונות, צבעים ושאר ירקות.
בתיאבון ושיהיה יום מקסים ומלא השראה לכולנו :)

7 תגובות :

  1. הוילון... איזה נוסטלגיה...
    מזכיר לי מאוד את הוילון שהיה תלוי בחדרי בתור ילדה, אי שם בשנות ה-70 :)

    השבמחק
  2. מגניב! יש לך תמונה? בבית יש לנו גם כריות תואמות עם דוגמא זהה לזו של הוילון. אפשר לראות איור של הכרית בלינק הבא: http://efchek.blogspot.com/2010/05/blog-post_16.html

    השבמחק
  3. פוסט מקסים וצילומים נהדרים.

    השבמחק
  4. גם אני בתור סטודנטית דלפונית אימצתי וילונות דומים של סבתי בחדרי החדש... אין כמו הניחוח המוכר הזה בכל הבליל החדש

    השבמחק
  5. תודה רבה אלכס! ותודה לך תמי על התגובה וההזדהות :)

    השבמחק
  6. זה מדהיםםם
    ם!!! הכל התכתב עם הכל. פשוט יפייפה :)

    השבמחק
  7. תודה ליליש! אתה מוזמן תמיד לבוא לצייר וליצור איתי בסטודיו! אח מוכשר שכמוך :)

    השבמחק