ביום ו' לפני 3 שבועות לפנות בוקר ירדו לי המים. כשהגענו למיון יולדות העבירו אותי למחלקת טרום לידה שם חיכיתי שהעניינים יתקדמו על מנת שיעבירו אותי לחדר לידה. המים המשיכו לרדת טיפה אחר טיפה והצירים היו עמומים וקצת כואבים. לפתע מצאתי את עצמי עם הסקצ'בוק מול האקווריום שבמחלקה משרבטת את הדגים כדי להעביר את הזמן...די הזוי לא? הבעות פניהם של הדגים, שבדרך כלל הם די אדישים, יש להודות, נראו לי חוששים ומתרגשים יחד איתי מהלידה המתקרבת. דג אחד אפילו קרץ לי והבטיח שיהיה בסדר.
אהבתי יותר את שני השרבוטים למעלה, מאשר את השרבוט הזה שנעשה לפניהם וכנראה יותר בשליטה, ההם נעשו בזמן שכבר הייתי עייפה וכאובה יותר, הצירים התגברו וכנראה היד השתחררה..אני אוהבת לצייר במצב הזה של להיות בפוקוס ולא בפוקוס בו זמנית...כמה שעות אחר כך עברתי לחדר לידה ושם היו תמונות ענקיות של חוף ים..כל פעם שבא גל של כאב חזק כל כך שקשה לתארו, נוסף לו גל של מים שירדו ושטפו אותי, ויחד עם הנוף שנשקף אליי ממול זו הייתה חוויה חזקה, תרתי משמע, ומדהימה ביותר, שהגיעה לשיאה כשהמיילדת שלפה את אלון החמוד והניפה אותו באוויר. בוכה ומתוק מתוק.
מאד יפה. איזה כיף לך שילדת ככה
השבמחקתודה קרן, הלידה היתה ארוכה ולא קלה בכלל עם צירים כואבים מאוד מאוד...אך בסופו של דבר הגיעה מיילדת מדהימה שהפכה לי את החוויה לטובה וקסומה (:
השבמחק