אתמול הייתי בבית הוריי ומצאתי את אוסף הבולים שלי!
כבר כמעט שכחתי שהיה קיים פעם...
התרגשתי לפגוש שוב את הבולים, ולגלות שבמשך השנים נחרטו בראשי ושימשו לי, בלא מודע, השראה לעולם צבעוני ועשיר של איור, עיצוב וטיפוגרפיה
זו הייתה הדרך שלי לבקר בעולמות רחוקים, לראות נופים ואנשים שכמותם עוד לא ראיתי
לחלום על טיולים, מסעות וחיות משונות
הייתי נוסעת עם הוריי לדיזינגוף סנטר במיוחד לחנות קטנה של בולים,
היה שם מוכר מבוגר עם וסט אדום וזכוכית מגדלת.
את חלק מהבולים קיבלתי בירושה מהאוסף של אבי ומהאוסף של סבי, אביה של אמי
חלק קיבלתי במכתבים ובגלויות. פעם הייתי אצל בן דודי ואידינו את המעטפות על מנת להמיס את הדבק שהדביק את הבולים...איזו טירחה ואיזה כייף!
אפילו התעניינתי אז בספורט!
כל בול הוא כמו כרזה,
כל בול - עולם ומלואו.
איזה כיף הפוסטים הנוסטלגיים האלה! :-) לאבא שלי יש אוסף ענק ומקסים, כולל כל מיני מעטפות ואלבומים של השירות הבולאי. הם שוכבים כבר עשרות שנים בארון, למעלה, וכשהיינו ילדים היינו תמיד מטפסים לשם כדי להוריד ולהתפעל. והכל בתוך כיסים עדינים כאלה, מנייר דקיק... איזה כיף!
השבמחקמדהים! הכוונה למעטפות יום ראשון?
השבמחק