בשנה שעברה עיצבתי כרזה לפרויקט הכרזות של יד ושם ליום השואה תשע"ב.
בכרזה ההיא יש קרע המאזכר את הטלאי הצהוב. השתמשתי בציטוט של אלי ויזל על מנת לדבר על השיכחה והאדישות שאנחנו חווים בהקשר ליום השואה.
בכרזה ההיא יש קרע המאזכר את הטלאי הצהוב. השתמשתי בציטוט של אלי ויזל על מנת לדבר על השיכחה והאדישות שאנחנו חווים בהקשר ליום השואה.
השנה החלטתי להתמקד בכיתוב jude שעל הטלאי ולבודד אותן דווקא מהאייקון של הטלאי. האותיות האלה אשר יצרו נראות כל כך מיוחדת, מצד אחד נראו כל כך גלותיות ורחוקות ומצד שני הזכירו לי במרובעותן את האותיות העבריות. אני זוכרת שבתור ילדה המילה הזו נראתה תמיד כל כך מאיימת ומפחידה. החלטתי לחקור אותה מבחינה קליגרפית, יצרתי המון סקיצות, וזו האופציה שבחרתי להשתמש בה בכרזה. צבע הדיו המקורי הוא ירוק, אך שיניתי אותו לכחול.
בתחילה השתמשתי בעט ציפורן כדי לכתוב וזו מה שיצא:
עם הציפורן היתה לי יותר מדי שליטה על הכיתוב, רציתי לאבד קצת שליטה ולכן השתמשתי בכלי כתיבה שדומה למגל קטן מאלומיניום, כשכותבים בו נגד כיוון הזרימה הטבעי שלו הוא מתנגד, חורק ומשפריץ את כל הדיו לאות מחאה.
איזו משתי הכרזות חזקה יותר בעיניכם?
שתי הכרזות מרשימות ומצמררות בדרכן. תהליך חשיבה ועבודה מרתק - תודה על השיתוף
השבמחקתודה יעל!
השבמחק