בחירות

הולכת בשכונה שבה גדלתי, עם עגלת התינוק שלי. מנדנדת אותו בגן השעשועים שבו התנדנדתי אני בגיל 3, על נדנדות קצת אחרות, בלי גדר. עוברת ליד הבית של המורה לפסנתר, עכשיו היא כבר מבוגרת וצועדת מדי ערב לאט עם בעלה, כפופה. עוברת ליד הבית שהיה גן ילדים של אחי, עכשיו יש שם וילה ענקית ואפורה, ממשיכה ליד הבית של המורה לטבע, המגרש נמכר והיא ובעלה עברו לגור בקרית אונו, פוגשת את האמא של הילד מהגן שהיו לו עוגות היומולדת הכי יפות כי אמא שלו ציירת, רואה את המוכר של האוטוגלידה, אותו מוכר מאז שהייתי ילדה רק קירח כבר ושמן יותר, כנראה בגלל הגלידות, אבל עם אותו חיוך טוב לב. חוצה דרך שביל עם מקלט ציבורי, שבו נהגו להתאסף, לשחק קלפים ולחגוג החבורה הבולגרית השמחה של סבי וסבתי בכל יום חמישי ובחגים, עכשיו המקלט נעול ומרוסס עליו גרפיטי אדום ורשע. נזכרת איך כשרק התחיל החופש הגדול של כיתה ו' הלכתי לבית של מי שהיתה אז החברה הכי טובה שלי וראינו ביחד עם שתי המשפחות ועוד שכנים את תוצאות הבחירות בחוץ עם טלויזיה בחצר ופיצוחים. איך שמחנו כשרבין נבחר וכמה כייף היה אז.